תוכן

ב) ואמנם כבר הודעתיך, כי בהיות הנקבה באחור, היא דבוקה אחור באחור דבוק גמור עם ז"א. וזה לסבת, היותה נעשת מן הגבורות היוצאות ממנו דרך אחור אליה, ואח"כ ננסרת, וחוזרת פב"פ. וכפי טעם הנזכר, היה ראוי שגם בחזרת פב"פ, תחזור להתדבק בו ממש, לסבת היות אורות החסדים ניתנים אז ממנו אליה כנודע, וכמו שמצינו כי גם או"א בהיות פב"פ מתדבקים כחדא. אבל הטעם הוא, כי להיות או"א שוים בקומתם, לכן נתדבקו יחד בהשואה, כי כל איבריהם הם מכוונים זה עם זה, ולכן כחדא שריין ולא מתפרשן, ולכן זווגם תדיר. משא"כ בז"א ונוקבא, כי גם בהיותם פב"פ, אינם שוים בקומתם לזמנין כנודע, ולכן אינם דבוקים יחד. וזהו א' מן השנוים, שיש מאו"א לזו"ן. דע, כי כל הדינים כאשר הם מתפשטים והולכים, הם רעים. וכאשר השורש שלהם מאיר בהם, הם מתבטלים.